אבנר (אבנריק) שמחוני

סמל אבנר (אברניק) שמחוני. בן דלילה ואסף. נולד ביום ז' באב תש"ח (12.8.1948) בקיבוץ תל- יוסף. למד וסיים את לימודיו בבית-הספר המשותף לתל-יוסף ולעין-חרוד. השתייך לתנועת "הנוער העובד", עסק בספורט, שהיה קרוב מאד ללבו - ובעיקר בכדורסל. הוא הדריך גם קבוצת ילדים ועסק בשחייה. פעמים אחדות השתתף במירוץ התבור. כן נמנה עם המנגנים בתזמורת כלי-הנשיפה של חברת-הילדים בתל-יוסף. בשעות-הפנאי שלו הקדיש את עצמו בעיקר לספרות ולעבודה ציבורית ובשני שטחים אלה היו לו נטיעות. רשימותיו מעידות על צורת-הביטוי שלו, כי יפה-סגנון היה. הוא ערך את העלון של חברת-הילדים וראיין את בני-גילו והטיף לחבריו. פעילותו הציבורית היתה בקרב חברת-הילדים - כמדריך האחראי להם. הוא היה שופע רגש וכושר הזדהות עם הזולת. לב אוהב פעם בקרבו והוא מצא סיפוק במעשה הטוב. הוא הביט לתוכם של דברים ולא נהג להקל ראש בכמה דברים. אמנם יפה היה, לדעתו, לדבר גבוה על אידיאלים אך מה רב המרחק מדיבור למעשה. הוא היה דורש יותר מסירות לענפי-המשק ויותר פעילות חברתית. ישר-דרך היה, כן ומסור. צניעות, ענווה, תום ואמונה היו נסוכים על פניו ואלה ינקו ממקור טהור שבקרבו והתבטאו בענייניו האישיים והמשפחתיים ואף בערכי הלאום והחברה. למשפחתו היסב נחת והם שמחו לראותו מצליח בלימודיו ולאחר-מכן עובד בפרדס - ענף אשר בו בחר. הוא היה נושא בעול הזה בכל המסירות עד יום גיוסו לצה"ל באוגוסט 1966, כאשר הוצב לחיל-השריון. גם כשהיה בא לחופשה קצרה ביותר היה רץ לעבוד בפרדס, שבו מצא סיפוק רב. בצבא היה מסור לתפקידיו, לחם לצדק ועקשן, אף כי געגועיו בצבא לבית-משפחה תקין היו גדולים מאד; קשור היה לאמו והתעניין בכל פרט הנוגע לה. אך הנה פרצה מלחמת ששת הימים וכמובן שאבנר השתתף בחיל קרבי. בסיירת השריון דהר עם הג'יפ תוך קרבות-דמים מרפיח ועד התעלה. לבסוף חזר הביתה והיה לו רבות לספר על הימים הקשים ועל הסכנה התמידית שהצבא היה נתון בה - והכל ברוח טובה. כתום המלחמה נמשכו התקריות בגבולות ואבנר היה על משמרתו במפרץ סואץ. הוא לא פסח על שום תקרית רצינית. אך בעשרה בטבת תשכ"ט (31.12.1968) עלה הג'יפ אשר בו נסע אבנר על מוקש וכך מצא אבנר את מותו; זה היה דרומית לראס-סודר. אביו, אסף, אשר נודע לתהילה כמפקד במלחמה- הקוממיות ולאחר-מכן היה אלוף פיקוד הדרום במערכת-סיני והניף את דגל ישראל בשארם-אל-שייך יחד עם משה דיין, נפל על אדמת ירדן וגופתו הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אף בנו, אבנר, הובא למנוחת-עולמים באותו מקום - הלא הוא בית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים