תוצאות המלחמה

זירות הלחימה במלחמת ההתשה היו בכל הגבולות, בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, בארץ ובחו"ל. במלחמה זו נהרגו 968 ישראלים ונפצעו 3,370; 440 מהנופלים היו בזירה המצרית. 507 נפלו בתקופה שבין מרץ 1969 לאוגוסט 1970. מספרים אלה מעידים על האינטנסיביות בלחימה מאז מרץ 1969. המצרים לא הצליחו לגרום לנסיגה ישראלית בסיני. הפלשתינאים נכשלו בניסיונם להקים בסיסים ללוחמת גרילה בשומרון ובבקעת הירדן המזרחית, אבל זכו בהנהגת יאסר עראפת להכרה ערבית ובינלאומית במאבקם.

אבידות המצרים נאמדות ב-10,000 הרוגים, מהם 4,000 במערכה על קידום הטילים. לצבא ירדן היו 300 הרוגים וצבא סוריה 500. 1,800 הרוגים היו לפלשתינאים במלחמה.

בקרבות אוויר ומאש נ"מ הופלו 130 מטוסים ערביים, לעומת 20 מטוסים ישראלים.

לחיל הים הישראלי טובעה משחתת ואוניית עזר. לחיל הים המצרי טובעו משחתת, שולת מוקשים ושש ספינות טורפדו.

עם כניסת הפסקת האש לתוקף, בו בלילה הפרו אותה המצרים בחסות הרוסים והשלימו את מה שלא עלה בידם לבצע תחת אש: לקרב את מערך הטילים שלהם לעבר קו המים.

לאחר המלחמה התנהל ויכוח בצה"ל ובציבור הישראלי לגבי תוצאותיה. הרמטכ"ל רא"ל חיים בר-לב ואלופים רבים טענו כי את הישגי ישראל יש לשפוט על פי כישלונה של מצרים בהשגת המטרות שהציב לעצמה במלחמת ההתשה. המצרים לא השיגו הישג קרקעי כלשהו, לא דחקו את ישראל מתעלת סואץ ולבסוף היה עליהם להסכים להפסקת אש.

בחזית המזרחית לא השיגו הירדנים והסורים דבר. בספטמבר 1970 ניסו הפלשתינאים בסיוע כוח שריון סורי להקים "שטח פלסטיני משוחרר בצפון ירדן". ישראל, בשיתוף פעולה אסטרטגי עם ארצות הברית, ריכזה כוחות במרחב הכינרת והצי השישי הפגין נוכחות בקרבת חופי לבנון. האיום המשולב בצירוף התנגדות ירדנית מוצלחת, גרמו לכישלון הניסיון הפלסטיני. המחבלים נדחקו מירדן שהייתה בסיסם העיקרי וכשלו בניסיונם להקים בסיסי גרילה ביהודה ושומרון.

בשלושת חודשי הפסקת האש מוגנו כל המעוזים בכיסוי "גביונים" של אבנים ובציר החת"ם הוקמו 11 תעוזים. בנוסף, נסללו דרכים נוספות, כולל הדרך הפלסטית באזור הביצות שמצפון לקנטרה.

ב-28 בספטמבר 1970 מת נשיא מצרים נאצר. יורשו, אנואר סאדאת האריך את הפסקת האש מספר פעמים, עד למלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.