השלב השני

"שלב ההגנה המונעת", ספטמבר 1968 עד פברואר1969

בקיץ 1968 נאצר סבר שצבאו, אשר שוקם בסיוע סובייטי, מוכן לעבור לשלב נוסף בתוכניתו, לקראת שלב השחרור המיוחל. על הצבא המצרי הוטל להרוס את ביצורי צה"ל בתעלת סואץ. ב-8 בספטמבר וב-26 באוקטובר 1968 הופגזו מוצבי צה"ל ובסיסיו לאורך קו התעלה על ידי כ-140 סוללות ארטילריה מצריות. 25 חיילי צה"ל נהרגו ו-51 נפצעו. שתי הפעולות המצריות לוו בהחרפת הפעילות בחזית הירדנית: בספטמבר 1968 הוקמה מפקדת החזית המזרחית בפיקודו של גנרל עיראקי והחל ירי קטיושות לעבר בית שאן ואילת. גם הכוחות העיראקים שהיו בירדן ירו לעבר ישובים בעמק הירדן. מדיניות ה"השמה" בגבול הירדני גברה. חיל האוויר פגע בכל רכב שנע בצד הירדני, בגשרים ובכוח העיראקי.

הסלמה בפעילות הייתה גם בפעולות של הנחת מטעני נפץ בתוך ישראל והחלה תקיפת מטוסי "אל על" בחו"ל. בתגובה לתקיפת מטוס "אל על" באתונה, ולאחר שהתברר שהמחבלים שהשתתפו בתקיפה יצאו מלבנון, החליטה ממשלת ישראל לפגוע בתעופה הערבית. ב-28 בדצמבר 1968 פשט כוח צנחנים ממסוקים על נמל התעופה של ביירות וחיבל ב-13 מטוסים של חברת התעופה הלבנונית (מבצע "תשורה"). בתגובה החריף נשיא צרפת, דה גול, את האמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל ערב מלחמת ששת הימים וכלל בו בנוסף למטוסים ציוד צבאי מכל סוג שהוא, לרבות סטי"לים שנבנו בצרפת עבור ישראל.

התגובה להפגזות המצריות הייתה במבצע "הלם 1", הראשון במבצעים המיוחדים במלחמת ההתשה. בליל 31 באוקטובר-1 בנובמבר 1968 כוח צנחנים הונחת ממסוקים בעומק מצרים עילית וחיבל בתחנת מיתוג חשמלית בנג'ע חמדי שבברך הנילוס. שני מסוקים אחרים הניחו פצצות מסוג "מזלף" על הגשרים/סכרים נג'ע חמדי וקינא והסבו להם נזק רב. השפעת הפעולה הייתה ניכרת. נאצר קטע את פעילותו המלחמתית והפנה מאמץ לחיזוק הגנת העומק של מצרים. השקט שהשתרר בתעלה למשך יותר מארבעה חודשים, נוצל על ידי צה"ל למבצע "מעוז". לאחר דיון מקיף במטכ"ל על הגנת מערב סיני ואזורי הצליחה העיקריים, הוקמה מערכת של 32 מעוזים בשילוב כוחות משוריינים וארטילריה.