הגברת המעורבות הסובייטית

בתוך כחודש ימים, נופצה מערכת הגנת הנ"מ המצרית, החלו הפצצות העומק וב-22 בינואר 1970, כוח צה"ל השתלט על האי שדואן בפתחו הדרומי של מפרץ סואץ והחזיק בו במשך יומיים. לנוכח אוזלת היד המצרית, נאצר יצא בחשאי לברית המועצות וביקש עזרה. הסובייטים החליטו למנוע את נפילת נאצר ואת התמוטטות מצרים. בסוף ינואר ובתחילת פברואר 1970 הופעלה רכבת אווירית מברית המועצות למצרים. הובאו טילי נ"מ "סאם 3", תותחי נ"מ "23-Z.S.U.", תחנות מכ"ם חדישות וטכנאים. אחריהם הגיעו צוותי הטילים הסובייטיים ומטוסי יירוט חדישים על טייסיהם.

במרץ 1970 ברית המועצות קיבלה על עצמה את משימת ההגנה האווירית על מצרים, פרט לאזור תעלת סואץ. לרשות הרוסים הועמדו מספר שדות תעופה במצרים ונפרשו בה כ-80 סוללות טילים. יחידות צבא שלמות הגיעו מברית המועצות למצרים. מספר הרוסים גדל בהתמדה ובשלהי מלחמת ההתשה הגיע ל-15,000 איש בקירוב. הופעתם הביאה להרפיית הלחץ מעל מצרים. הפצצות חיל האוויר בלב מצרים פחתו, עד שפסקו באמצע אפריל. בשלב השני של המעורבות הסובייטית נשלחו יועצים רוסים לכל חטיבה וגדוד בצבא המצרי ויעצו להם בלחימתם.