לאבא שלי היה סולם/גלית כנען, ביתו של צבי שהרבני


20 אפריל, 2015

לאבא שלי היה סולם ועימו הוא טיפס  עד השמיים ולא חזר.

כך בכל אופן הרגשתי כשהייתי ילדה מביטה בו מבינות העננים ומחפשת את הסולם .

חלל צה"ל נאמר לי ואני ראיתי בדמיוני חלל עמוק, בור, שקרקעיתו רחוקה  רחוקה ובלתי מושגת.

הרבה שנים חלפו מאז.

המוני שנים ובכל זאת, לא פעם אני פוגשת אותה, את הילדה שהייתי .

רואה כיצד היא מביטה בי, דומעת, צמאה כי אביט ,אחזיק  ואחבק אותה.

 

הילדה שבי, מתעוררת, מזדקפת, מנערת תלתלים ורוקעת ברגלים.

ואני, בוגרת שכמותי, שולחת לעברה יד מהססת וכהרף עיין דולה אותה מן המעמקים,מנערת ממנה את העפר, מלטפת את עיניה ומחייה בה את המת שלה.

 

את מה שהיה, את מה שנותר ואת מה שמסרב למות איתו.

ויחד איתה, מבעד לקולות, למראות ולבהלה שנותרו,אז, כשעלה וטיפס על הסולם,

 

 אני יכולה לשמוע את השקט.

************

אבי צבי נהרג במלחמת ההתשה,בבקעת הירדן,יום אחד הוא לא חזר יותר.

הוא לא היה מבוגר, רק בן 39.

 אבי נהרג לאחר שנים לא פשוטות של עבודה מאומצת שבה הצליח לבנות בשתי ידיו את חייו כמהגר בארץ חדשה,לאחר שהקים משפחה ועסק מצליח, אבי נהרג כשסוף סוף יכול היה  להירגע וליהנות מהישגיו.

אני , הייתי בת ארבע בלכתו,לא ממש הכרתי אותו

ועדיין בכל יום זיכרון מתעורר הכאב ההוא, הישן, הקדום ומכה בי עמוק בבטן.

הכאב העצום על האין,על הפיספוס.על כך שלא היה נוכח בחיי, על האדם הנעלם, שכל כך היה, ועודנו, משמעותי לחיי.

הקדשתי מספר מילים לילדה שהייתי בלכתו...